ויכוח אודות הפיגועים • יסוד עומק הויכוח • הפחד מעלייה להר הבית הוא איסור תורה" / דעה • מה אנו צריכים לעשות במצב שלנו • יסורי ארץ ישראל • הקב"ה מנסה אם נמשיך בדרך התורה למרות הצרות • הטוב שיצא מן הפיגועים, מניעת נישואי תערובת • חיזוק לגירוש הערבים • רשעות הבג"ץ • מכתב הרבנים
רציתי להתייחס למאמר של הרב אלישע וולפסון ולהעיר כמה נקודות חשובות
ואגב גם כמה נקודות לגבי מה שכתב הגאון ר' יצחק בראנד שליט"א
הנה הוויכוח סביב עניין ארץ ישראל ועיר הקודש והמקדש בימינו לכאורה אינו רק בעניין החידוש
לעומת השמרנות
ויש כמה וכמה דוגמאות של חידושים שנתקבלו אצל החוגים החרדיים כגון קבלת השינויים ע"פ ה"בן אשר" בנביאים על קלף ברוב בתי הכנסיות המקפידים על קריאה בנביא מתוך קלף ועל זה כלפני עשרים וחמישה שנים היה מחלוקת אם לשמר או לחדש
דוגמא שניה הלימוד בתלמודי התורה בשיטת זיכרו שהיא פיתוח של שיטת זילברמן שזה נתקבל בציבור גם לאחר פולמוס לא קטן
עוד דוגמא היא המתן לגיטימציה לאברכים לצאת לחיי המעשה בתנאים מסויימים וכיום יש יותר ויותר שומרי תורה ומצוות שמשייכים עצמם לציבור החרדי שיוצאים לעבוד
עניין ההתייחסות לשלטון היהודי בארץ ישראל ואם לראות במדינה שבנוי' על אדני הכפירה תופעה של מלכות ישראל ושלב באתחלתא דגאולה" הוא פולמוס מתמשך שאינו בהכרח קשור עם עניין חדשנות לעומת שמרנות
ומכיוון שכתב הרב וולפסון לדמות את המתכחשים לאתחלתא דגאולה וע"י כך חיים מתוך תפיסה גלותית כלשונו למרגלים
אכתוב כאן שצריך לזכור שמבחינתם של החרדיים אלו אשר חיים מתוך תפיסה הפוכה הם דומים למעפילים
ומכיוון שאין חולק על המציאות העגומה כי יש כאן תופעה של מדינה אשר קמה וקיימת מתוך תודעה של כפירה ואשר חרתה על דגלה את המרידה בבורא עולם
הרי שאפשר להבין בהחלט את הגישה ההפוכה אשר קשה לה לנוכח מציאות זו לקבל את המדינה כמלכות ישראל וע"י כך מתכחשים לתופעת המדינה כאתחלתא דגאולה
והגם שיש הרבה תשובות בדבר מדוע קיבוץ גלויות זה והקמת המדינה נעשתה ע"י חילוניים (וכמה וכמה הסברים יפים כתב הגאון ר' יצחק בראנד שליט"א)
אע"פ כן לנוכח תופעה זו של מדינה שקמה באופן הנזכר קשה שלא ללמד זכות על אלו אשר אינם חפצים להתייחס אל מציאותינו כמציאות חדשה המצריכה התייחסות שונה מאשר התפיסה הגלותית המסורתית
אך כמובן שאין הכרח לחיות מתוך תפיסה של שחור לבן היינו שאם אנו באתחלתא דגאולה הרי שאוטומטית אנו מקדשים את המדינה מצד אחד ומאידך אם המדינה זה טרף הרי שאוטומטית אין זה חלק מאתחלתא דגאולה
רק שציבורים בדרך כלל חיים מתוך תפיסה חד משמעית וקשה להנהיג ציבור מתוך חשיבה מורכבת
וממילה היסטורית התפיסה אשר לא נתנה למדינה אפ' מעט ערך מקודש הולידה בהכרח התכחשות לתהליך אתחלתא דגאולה שאנו חיים בתוכה ולכל היותר הייתה מוכנה להכיר בתואר עיקבתא דמשיחא,
והתפיסה אשר נתנה את התואר אתחלתא דגאולה לשיבת ציון ולהקמת המדינה ממילא קידשה את המדינה עד כדי לתת למדינה ערך נעלה ואף רוחני
כמובן שבין שני התפיסות היו וישנם הרבה רבדים
אך בגדול כך זה
וא"כ דברי הרב וולפסון הם כקול קורא במדבר משום שהוא אינו מדבר עם החרדים בשפה שלהם משום שהוא לדעתם שייך לעדת המעפילים
וכשם שהרב וולפסון חושב שהחרדיים צריכים חינוך מחדש בכדי לראות במה שקורה אתחלתא דגאולה
הרי שהחרדיים חושבים כי הרב וולפסון צריך חינוך מחדש בכדי לא להיסחף ולקדש את המדינה
=לעניין הניסים
עניין הניסים שמתרחשים יום יום וכן הניסים הגדולים אשר היינו עדים להם במשך כמה וכמה מלחמות מאז קום המדינה
אינם בהכרח ראי'ה לכאן או לכאן וגם על זה אפשר להסתכל מכמה זוויות ראיה
הנה בא הציבור הדתי לאומי ואומר איך אפשר להתכחש לניסים הגדולים ולאמר כי אנו חיים בגלות וכו' הרי הניסים הגדולים הם הוכחה כי ד' יתברך אתנו וכי הכל חלק מזה שפקד ד' את עמו להחזירם לארצו ואחר כן לבנות בית המקדש ולהשרות שכינתו שוב בתוכנו
אך אם רק יעצרו לרגע ויתבוננו מאיזו נקודת מבט מגיעים החרדיים הרי שיבינו כי באים המדינה זה טרף א"כ הניסים ראי' להכשיר את המדינה בתור שלב באתחלתא דגאולה
וההיפך הוא הנכון מבחינתם
שאף שהמדינה היא המכעיסה כלפי הבורא אע"פ כן מרחם ד' עלינו ומציל אותנו כמו שפעמים רבות אין ספור הציל אותנו גם בגלות בארצות נוכריות כמאמר הפסוק ידו נטוי' עלינו, ואומר, גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'
וא"כ הניסים שקרו וקורים כאן הם חלק משרשרת הניסים האין סופיים כבר אלפיים שנה אשר קמים הגויים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם
וכל ההבדל לדעת החרדיים בין הניסים בחו"ל לבין הניסים בא"י הוא ששם הניסים הם בידים חשופות וכאן הניסים הם עם נשק ביד ומי יודע איזה ניסים יותר גדולים אלו או אלו
וכבר ידוע דברי היעב"ץ שכתב משהו בנוסח "חי ראשי שנס זה של קיום כלל ישראל בין הגויים כאלפיים שנה תוך כדי שנאת ישראל ורדיפות אין קץ הוא נס גדול מהניסים הגלויים שבמקרא"
מן הסתם דבריו הם בלשון גוזמא אך עכ"פ גם קראתי פעם שכאשר שאל פרידריך הגדול מלך פרוסיה
את רופאו האם יוכל לספק לו הוכחה על קיומו של הבורא, ענה לו שקיום עם ישראל בגלות אלפיים שנה הוא הוכחה על קיומו של הבורא,
א"כ להעלות על נס דווקא את הניסים שקורים כאן עם נשק ביד הוא קצת ילדותי ואם יש לחלק וליתן תוקף ותוכן של אתחלתא דגאולה מפני ניסים אלו ולומר כי מצב שונה יש כאן צריך להרחיב בעיון בעניין זה
ועבודה זו עושה הגאון ר' יצחק בראנד השכם והערב בהרבה מאמרים עיוניים שכתב
והצלחתו להשפיע ולו במעט בתוככי הציבור החרדי הוא משום שדווקא הוא יודע היטב מאיזה נקודת מוצא מגיעה התפיסה החרדית, ומבין היטב את הלבטים לנוכח מדינה חילונית כנזכר לעיל
אך בוודאי שגם הציבור הדתי לאומי צריך לשאול את עצמו מאידך, כיצד במשך רוב ההיסטורי' בת מאת השנים האחרונות לתפיסה הדתית לאומית נלוותה זלזול בשמירת מצוות וגשר חד צדדי לציבור החילוני
הרי הם בעצמם הם אחד הגורמים לחרדים לא רק להיבדל מן החילוניים אלא גם לא לקבל את המדינה כאבן דרך באתחלתא דגאולה
כי אומרים הם "תראו מה קורה לציבור שכן מקדש את המדינה ומקבל את המדינה כאתחלתא דגאולה"
|ואדרבא – כשם שהרב בראנד תובע מהחרדים לא לחיות רק מתוך ריאקציה לתפיסה הדתית לאומית אל במה שנכון ע"פ תורה לקבל ביחס לתקופה שאנו חיים
כך גם תובע הוא מהדתיים לאומיים להתחזק בשמירת מצוות ובמיוחד בשמיטה ולא לחיות ע"פ ריאקצי' לציבור החרדי ולחשוב שהקפדה על שו"ע וגדרי דרבנן שייך רק לציבור החרדי
ככלל חשוב תמיד כאשר יש ביקורת לעצור ולחשוב ולחוש את הצד השני ולהבין מאיזה נקודת מוצא הוא מגיע
ועל זה אמרו ז"ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ומה הוא מקומו ? נקודת הבחירה שלו
ונקודת הבחירה היא לא רק ביחס לנסיונות שלו אל גם בתפיסת עולמו
ואני מציע להרב וולפסון שלפני שהוא חפץ ללמד את הרבנים איך להתייחס למדינת אתחלתא דגאולה שיעצור וינסה לחוש את האחריות הרובצת על כתפי הרבנים בשימור הגחלת התורנית
ושאילולי זה במשך עשרות שנות המדינה כבר היה לנו כאן רק "סייפא בלא ספרא" ח"ו
אך כאשר השאיר לנו הקב"ה שריד ופליט בדמות גדולי עולם אלו עלינו להודות על כך ולהעריך
ורק מתוך זה אולי אח"כ להביע דעה
אסיים בתפילה לבורא עולם שיתן לכל אחד מאתנו ולכולנו יחד את הכוח להתחזק בעד עמנו בעד ערי א-לוקינו
בס"ד
לכבוד מכון בריתי יצחק
רציתי להתייחס למאמר של הרב אלישע וולפסון ולהעיר כמה נקודות חשובות
ואגב גם כמה נקודות לגבי מה שכתב הגאון ר' יצחק בראנד שליט"א
הנה הוויכוח סביב עניין ארץ ישראל ועיר הקודש והמקדש בימינו לכאורה אינו רק בעניין החידוש
לעומת השמרנות
ויש כמה וכמה דוגמאות של חידושים שנתקבלו אצל החוגים החרדיים כגון קבלת השינויים ע"פ ה"בן אשר" בנביאים על קלף ברוב בתי הכנסיות המקפידים על קריאה בנביא מתוך קלף ועל זה כלפני עשרים וחמישה שנים היה מחלוקת אם לשמר או לחדש
דוגמא שניה הלימוד בתלמודי התורה בשיטת זיכרו שהיא פיתוח של שיטת זילברמן שזה נתקבל בציבור גם לאחר פולמוס לא קטן
עוד דוגמא היא המתן לגיטימציה לאברכים לצאת לחיי המעשה בתנאים מסויימים וכיום יש יותר ויותר שומרי תורה ומצוות שמשייכים עצמם לציבור החרדי שיוצאים לעבוד
עניין ההתייחסות לשלטון היהודי בארץ ישראל ואם לראות במדינה שבנוי' על אדני הכפירה תופעה של מלכות ישראל ושלב באתחלתא דגאולה" הוא פולמוס מתמשך שאינו בהכרח קשור עם עניין חדשנות לעומת שמרנות
ומכיוון שכתב הרב וולפסון לדמות את המתכחשים לאתחלתא דגאולה וע"י כך חיים מתוך תפיסה גלותית כלשונו למרגלים
אכתוב כאן שצריך לזכור שמבחינתם של החרדיים אלו אשר חיים מתוך תפיסה הפוכה הם דומים למעפילים
ומכיוון שאין חולק על המציאות העגומה כי יש כאן תופעה של מדינה אשר קמה וקיימת מתוך תודעה של כפירה ואשר חרתה על דגלה את המרידה בבורא עולם
הרי שאפשר להבין בהחלט את הגישה ההפוכה אשר קשה לה לנוכח מציאות זו לקבל את המדינה כמלכות ישראל וע"י כך מתכחשים לתופעת המדינה כאתחלתא דגאולה
והגם שיש הרבה תשובות בדבר מדוע קיבוץ גלויות זה והקמת המדינה נעשתה ע"י חילוניים (וכמה וכמה הסברים יפים כתב הגאון ר' יצחק בראנד שליט"א)
אע"פ כן לנוכח תופעה זו של מדינה שקמה באופן הנזכר קשה שלא ללמד זכות על אלו אשר אינם חפצים להתייחס אל מציאותינו כמציאות חדשה המצריכה התייחסות שונה מאשר התפיסה הגלותית המסורתית
אך כמובן שאין הכרח לחיות מתוך תפיסה של שחור לבן היינו שאם אנו באתחלתא דגאולה הרי שאוטומטית אנו מקדשים את המדינה מצד אחד ומאידך אם המדינה זה טרף הרי שאוטומטית אין זה חלק מאתחלתא דגאולה
רק שציבורים בדרך כלל חיים מתוך תפיסה חד משמעית וקשה להנהיג ציבור מתוך חשיבה מורכבת
וממילה היסטורית התפיסה אשר לא נתנה למדינה אפ' מעט ערך מקודש הולידה בהכרח התכחשות לתהליך אתחלתא דגאולה שאנו חיים בתוכה ולכל היותר הייתה מוכנה להכיר בתואר עיקבתא דמשיחא,
והתפיסה אשר נתנה את התואר אתחלתא דגאולה לשיבת ציון ולהקמת המדינה ממילא קידשה את המדינה עד כדי לתת למדינה ערך נעלה ואף רוחני
כמובן שבין שני התפיסות היו וישנם הרבה רבדים
אך בגדול כך זה
וא"כ דברי הרב וולפסון הם כקול קורא במדבר משום שהוא אינו מדבר עם החרדים בשפה שלהם משום שהוא לדעתם שייך לעדת המעפילים
וכשם שהרב וולפסון חושב שהחרדיים צריכים חינוך מחדש בכדי לראות במה שקורה אתחלתא דגאולה
הרי שהחרדיים חושבים כי הרב וולפסון צריך חינוך מחדש בכדי לא להיסחף ולקדש את המדינה
=לעניין הניסים
עניין הניסים שמתרחשים יום יום וכן הניסים הגדולים אשר היינו עדים להם במשך כמה וכמה מלחמות מאז קום המדינה
אינם בהכרח ראי'ה לכאן או לכאן וגם על זה אפשר להסתכל מכמה זוויות ראיה
הנה בא הציבור הדתי לאומי ואומר איך אפשר להתכחש לניסים הגדולים ולאמר כי אנו חיים בגלות וכו' הרי הניסים הגדולים הם הוכחה כי ד' יתברך אתנו וכי הכל חלק מזה שפקד ד' את עמו להחזירם לארצו ואחר כן לבנות בית המקדש ולהשרות שכינתו שוב בתוכנו
אך אם רק יעצרו לרגע ויתבוננו מאיזו נקודת מבט מגיעים החרדיים הרי שיבינו כי באים המדינה זה טרף א"כ הניסים ראי' להכשיר את המדינה בתור שלב באתחלתא דגאולה
וההיפך הוא הנכון מבחינתם
שאף שהמדינה היא המכעיסה כלפי הבורא אע"פ כן מרחם ד' עלינו ומציל אותנו כמו שפעמים רבות אין ספור הציל אותנו גם בגלות בארצות נוכריות כמאמר הפסוק ידו נטוי' עלינו, ואומר, גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'
וא"כ הניסים שקרו וקורים כאן הם חלק משרשרת הניסים האין סופיים כבר אלפיים שנה אשר קמים הגויים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם
וכל ההבדל לדעת החרדיים בין הניסים בחו"ל לבין הניסים בא"י הוא ששם הניסים הם בידים חשופות וכאן הניסים הם עם נשק ביד ומי יודע איזה ניסים יותר גדולים אלו או אלו
וכבר ידוע דברי היעב"ץ שכתב משהו בנוסח "חי ראשי שנס זה של קיום כלל ישראל בין הגויים כאלפיים שנה תוך כדי שנאת ישראל ורדיפות אין קץ הוא נס גדול מהניסים הגלויים שבמקרא"
מן הסתם דבריו הם בלשון גוזמא אך עכ"פ גם קראתי פעם שכאשר שאל פרידריך הגדול מלך פרוסיה
את רופאו האם יוכל לספק לו הוכחה על קיומו של הבורא, ענה לו שקיום עם ישראל בגלות אלפיים שנה הוא הוכחה על קיומו של הבורא,
א"כ להעלות על נס דווקא את הניסים שקורים כאן עם נשק ביד הוא קצת ילדותי ואם יש לחלק וליתן תוקף ותוכן של אתחלתא דגאולה מפני ניסים אלו ולומר כי מצב שונה יש כאן צריך להרחיב בעיון בעניין זה
ועבודה זו עושה הגאון ר' יצחק בראנד השכם והערב בהרבה מאמרים עיוניים שכתב
והצלחתו להשפיע ולו במעט בתוככי הציבור החרדי הוא משום שדווקא הוא יודע היטב מאיזה נקודת מוצא מגיעה התפיסה החרדית, ומבין היטב את הלבטים לנוכח מדינה חילונית כנזכר לעיל
אך בוודאי שגם הציבור הדתי לאומי צריך לשאול את עצמו מאידך, כיצד במשך רוב ההיסטורי' בת מאת השנים האחרונות לתפיסה הדתית לאומית נלוותה זלזול בשמירת מצוות וגשר חד צדדי לציבור החילוני
הרי הם בעצמם הם אחד הגורמים לחרדים לא רק להיבדל מן החילוניים אלא גם לא לקבל את המדינה כאבן דרך באתחלתא דגאולה
כי אומרים הם "תראו מה קורה לציבור שכן מקדש את המדינה ומקבל את המדינה כאתחלתא דגאולה"
|ואדרבא – כשם שהרב בראנד תובע מהחרדים לא לחיות רק מתוך ריאקציה לתפיסה הדתית לאומית אל במה שנכון ע"פ תורה לקבל ביחס לתקופה שאנו חיים
כך גם תובע הוא מהדתיים לאומיים להתחזק בשמירת מצוות ובמיוחד בשמיטה ולא לחיות ע"פ ריאקצי' לציבור החרדי ולחשוב שהקפדה על שו"ע וגדרי דרבנן שייך רק לציבור החרדי
ככלל חשוב תמיד כאשר יש ביקורת לעצור ולחשוב ולחוש את הצד השני ולהבין מאיזה נקודת מוצא הוא מגיע
ועל זה אמרו ז"ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ומה הוא מקומו ? נקודת הבחירה שלו
ונקודת הבחירה היא לא רק ביחס לנסיונות שלו אל גם בתפיסת עולמו
ואני מציע להרב וולפסון שלפני שהוא חפץ ללמד את הרבנים איך להתייחס למדינת אתחלתא דגאולה שיעצור וינסה לחוש את האחריות הרובצת על כתפי הרבנים בשימור הגחלת התורנית
ושאילולי זה במשך עשרות שנות המדינה כבר היה לנו כאן רק "סייפא בלא ספרא" ח"ו
אך כאשר השאיר לנו הקב"ה שריד ופליט בדמות גדולי עולם אלו עלינו להודות על כך ולהעריך
ורק מתוך זה אולי אח"כ להביע דעה
אסיים בתפילה לבורא עולם שיתן לכל אחד מאתנו ולכולנו יחד את הכוח להתחזק בעד עמנו בעד ערי א-לוקינו
י. מ. הלוי