תמלול שיעור על פרשת פינחס, הדן בבקשת משה רבנו למינוי מנהיג לעם ישראל, ובצורך בתפילה למנהיגות טובה, והצלחת הבקשה על־ידי הכנת מזבח לקרבן תמיד
נמסר ביום י"ז תמוז תשפ"ו בהר הבית
אנחנו רוצים לדבר קצת על הפרשה, אנחנו עכשיו בפרשת פנחס. כתוב שם: (במדבר כד טו) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה".
משה רבנו ביקש פה מהקדוש ברוך הוא מנהיג. הוא כבר ראה, הוא כבר קיבל את המסר שזה כבר יום אחרון שלו, הוא כבר לא יכול להנהיג. אז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא שייתן מנהיג אחר במקומו. אומר: "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" – במלחמה הוא הולך לפניהם. מוציאים ומביאם, לעשות מלחמה רצינית, מלחמה באמת על מנת לנצח, מלחמה לכבוש את כל ארץ ישראל.
וגם צריכים "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" – רוח שמבין את כל אחד. יש בתוך הציבור כל מיני דעות, כל מיני מחשבות. יכול לכלול את כולם, יכול לדעת לכל אחד איך להתנהג עם זה, ואיך להתנהג עם זה. הוא מבין שאין כולם מאותה דעה, יש כל מיני דעות. בכל זאת לסדר, זה לא פשוט, מנהיג כזה. אז הקדוש ברוך הוא אמר לו: "כן, בסדר, אני אמנה את יהושע, אתה תמנה אותו". וכך עשה משה רבנו.
אנחנו נמצאים עכשיו גם כן במצב כזה, לצערנו אין לנו איזה מנהיג, אין לנו מנהיג שיכול להגיד עליו שהוא "יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וְיָבֹא לִפְנֵיהֶם" הכל בזעיר אנפין, זה לא ברור, לא פשוט. צריכים באמת מנהיג אחר, מנהיג שיכול להנהיג במלחמות. בחז"ל אומרים (ברכות נ"ה ע"א) שאחד הדברים שאדם צריך להתפלל זה על מלך טוב. שיהיה מלך טוב, מנהיג טוב, צריך להתפלל שיהיה טוב מאוד. וודאי תמיד יש השתדלות, אבל צריך להתפלל על זה.
ממילא וודאי שמה שמשה רבנו באמת ביקש מהקדוש ברוך הוא, זה אותו דבר כמו שחז"ל אומרים להתפלל על מלך טוב. אולם אחר הפרשה הזו, כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר: (כ"ה א) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ". הקדוש ברוך הוא אומר [רש"י מביא פה] איך זה נכנס פה עכשיו, אחרי בקשת משה רבנו שצריך שהקדוש ברוך הוא ייתן מנהיג שיצא לפניהם, אז למה עכשיו נכנס פה פרשת תמיד? שהקדוש ברוך הוא אומר: עד שאתה מצווה אותי על בניי, תצווה את בניי עליי. אתה מבקש ממני שאני אעזור לעם ישראל להעמיד מנהיג, תצווה את בני ישראל עליי מה צריך לעשות: להקריב קורבן התמיד ושאר הקורבנות.
אנחנו נמצאים עכשיו בשבעה עשר בתמוז. אחת מהסיבות היה שנתבטל התמיד. צריך להתחזק בתמיד. עכשיו, כיוון שאני מתעסק קצת עם החבורה שמדברת הרבה בנושא קורבנות, ואחד מהדברים שתנאי לקורבנות, קורבן התמיד, זה צריך להעמיד מזבח. בלי מזבח אי אפשר להקריב קורבנות. הדבר היחיד שאפשר לעשות בלי מזבח זה שתי הלחם, כיוון שזה חמץ ואינו עולה למזבח, לא צריכים מזבח. אבל קורבנות צריכים מזבח.
עכשיו יש פה הרבה ויכוחים, הרבה דיונים מה הפשט מזבח, הדברים לא פשוטים. מתווכחים על זה, צריך להיות מזבח בלי ברזל, שלא נגע בו ברזל, צריך להיות שיהיה "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת". היה בתוך הציבור מתוך אלה שהתעסקו ויכוח גדול מה זה אבנים שלמות, האם הכוונה לפי שיטת רש"י (עבודה זרה נ"ב ע"ב ד"ה אבנים שלמות) שצריך להיות חלק בלי פגימה, זה פשט אחד. יש אחרים (כמו הרמב"ם במורה נבוכים הובא ברמב"ן) שטוענים שצריך להיות מעיקרא, מבריאתם. היו ויכוחים, אני לא יודע אם הייתה הסכמה שלמה או לא, אבל יש בזה ויכוח.
וחשבתי דבר אחד שעושים ומשתדלים כבר להביא אבנים, יש כבר התעסקות, ברוך השם מתעסקים בזה. אבל כנראה שדבר אחד עדיין לא עשו. ואם לא עשו, אז פה אולי, הדברים כן ייצאו לפועל. יש משנה במידות (פ"ג מ"ד) שכתוב שם: מאיפה הביאו אבני מזבח? מבקעת בית כרם. השאלה איפה זה בקעת בית כרם? אז הלשון הזה של בקעת בית כרם הוזכר במשנה פעמיים. פעם אחת זה הוזכר באבני מזבח – המזבח מבקעת בית כרם. פעם שנייה זה הוזכר במסכת נידה (יט ע"א) לגבי דם נידה, אז יש חמישה דמים שטמאים באישה, אז אחד מהם זה "מימי אדמה". ממימי אדמה שדומה לצבע של מימי אדמה, מאיפה מימי אדמה? מבקעת בית כרם. כך כתוב במשנה. מבקעת בית כרם מביאים מימי אדמה.
עכשיו זה אותו דבר, רק זה נושא אחר. אותה בקעת בית כרם ששם בודקים את הצבע של האדמה בצירוף של מים, כל התהליך שם איך עושים, זה אותה בקעת בית כרם שנמצא במסכת מידות שמשם מביאים אבני מזבח. עכשיו, בתוך הסוגיה שמדברים גם סוגיה אחרת, עניין של פרה אדומה, אז גם כן יש פה שוב איזה נושא רחב מאוד מה זה אדום, אם זה אדום כמו עגבנייה, אבל זה קצת לא מציאותי, אז דנים בזה באריכות, דיברו על זה, שמתווכחים כל הזמן מה זה אדמומית.
אז בתוך כל הוויכוח הזה, יהודי אחד הביא שיעור שחכם רבי ירמיהו כהן יש לו שיעור ארוך בנושא דם נידה. הוא לא מדבר בפרה אדומה, הוא מדבר בדם נידה, אבל הוא הביא את השיעור, השיעור שהוא טוען שחום זה גם כן אדום. אז היה שיעור ארוך, והוא הביא את המשנה שכתוב שאחד ממראה דם זה "מֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם". אז הוא בדק איפה זה בקעת בית כרם, הוא טוען, והביא הרבה מקורות שזה נמצא ליד כרמיאל. זה בצפון בגליל על־יד כרמיאל, שם נמצאת בית כרם. הוא מביא ראיות מיוסיפון ועוד דברים, מי שרוצה אני יכול לתת לו את הקישור לשיעור הזה. והביא הרבה ראיות שבקעת בית כרם זה נמצא על־יד כרמיאל.
אז ממילא כיוון שצריך לבדוק את המקורות שלו, אם זה נכון, אז ממילא אם חז"ל אומרים לנו שאבני מזבח לקחו מבקעת בית כרם, אז ממילא מה צריכים לעשות כדי לבנות אבני מזבח? צריכים לנסוע שם לבקעת בית כרם שזה היום ליד כרמיאל ולחפור שם עם כלים של עץ, חפירות של עץ לא של ברזל כמובן, ולחפור שם בעומק ולראות את האבנים איך הן נמצאות, איזה סוג אבנים יש שם. אם רואים ששם האבנים הם עם חריצים, זה ראיה שזה בסדר, זה פשט אחר. אפשר. אם לא, אז צריך לבדוק.
על כל פנים, ההשתדלות הזו של אבני מזבח צריכים קודם לעשות את מה שחז"ל אומרים. אם יש לנו ראיה, צריך לבדוק את הראיות. על כל פנים, אם יתברר שהראיות הן נכונות ואנחנו יודעים איפה זה בקעת בית כרם, כמובן שזה החיוב מצד ההשתדלות של בניין מזבח, ללכת לשם להביא משם אבנים. ואז הרבה יותר קל, וגם אם יש לנו איזה הוכחות, גם אם יש לנו ספקות מה זה אבנים, מה זה אבנים שלמות, ויש לנו לפנינו את הבירור, זה גם כן ישכנע את האנשים. כי אם טוענים אתה מביא דעה כזו ודעה כזו, מי הגיד לך שאתה צודק אולי אתה לא צודק? אז יש לנו הוכחות, צריך להביא. אז קודם כל ההשתדלות הזו אנחנו צריכים לעשות.
וממילא זה כבר אחד מן התהליכים הגדולים לקרב את העניין של קורבן התמיד. עוד צריכים, אם נזכה שייתנו לנו רשות להקריב קורבן התמיד, אז צריך לעשות את זה. ידוע מה שכתוב בספר "סֹלוּ סֹלוּ הַמְסִלָּה", יש ספר שכתב אחד מתלמידי תלמידי הגר"א, והוא מביא בשם רבי חיים מוולוז'ין, שהגר"א אמר שאם נזכה לעלות על הר הבית, ולהקריב קורבן התמיד פעם אחת, זה יהיה כבר אחרי הכל. כך הוא כותב שם. הוא מדבר ביידיש ומתרגמים את זה בלשון הקודש, אבל זה מה שכתוב. אומר לשון לחטוף את זה, לעלות על הר הבית ולהקריב קורבן תמיד.
כמובן שהכוונה עם מזבח, אז צריך גם לעשות מזבח. וזה יהיה תיקון הגאולה, ואחר כך זה כבר אחרי הכל. אז על כל פנים רואים שתיקון הגאולה קשור לעניין של קורבן התמיד. יש אומרים שצריכים דווקא קורבן פסח לעשות, כיוון שבקרבן התמיד יש בעיה של שקלים, איפה לאסוף שקלים, זה צריך קורבן ציבור. אבל כנראה שהגר"א ודאי לא חשב כך, שאפשר כמו כמעט כל הראשונים, שאפשר לזכות את הכסף לשם כל הציבור. אפילו אם זה בא מיחיד, רק צריך לזכות יפה יפה לכל הציבור, אפשר לעשות.
ודאי יש עוד דברים שצריך לברר, אבל על כל פנים זה אחד מן הנקודות שצריכים לעשות בשביל להקריב קורבן התמיד. ואם באמת נזכה להכין את הדברים, אז גם התפילות שלנו שאנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו מנהיג, מלך "אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, וַאֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" – התפילות האלה הן הרבה יותר מתקבלות בשמיים. אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: מה אתה אומר לנו? תכינו את קורבן התמיד, אנחנו מתעסקים בזה. לא רק בלימוד, לא רק בסידור – אומרים בבוקר את קורבן התמיד וכדומה. לא רק מה שאומרים בתפילה ובסידור, קוראים בפרשת השבוע, אלא גם מתעסקים בפועל ממש.
ממילא אומרים לקדוש ברוך הוא: אנחנו מתעסקים, אז אתה תביא לנו את המנהיג שיכול לעשות מלחמות כמו שצריך, שייתן לנו רשות להקריב קורבן התמיד, שייתן רשות לעשות מזבח. לא מזבח ככה "הופ-חאפ" שתמיד יש בעיות, אומרים רוצים לעשות פה, ואחר כך להביא אותו לעזרה. יש בזה הרבה סיבוכים. צריך לעשות כמו שצריך על מקום המקדש, זאת אומרת על מקום העזרה, (זבחים נ"ד ע"א) להביא שם אבנים עם עצים למסגרות, לשים את האבנים, לשפוך שם את הדברים הנטפלים ולעשות כמו שצריך בלי לעשות קולות, לעשות ברווח, לא לסמוך על שיטות מצומצמות. לעשות מזבח כמו שצריך, והקדוש ברוך הוא יעזור שבאמת נזכה לזה ומנהיג אשר יוציאם ויביאם בקרוב במהרה בימינו אמן.
